top of page

Contact Us...

Keren Hachinuch - Educational Fund

 

T: 647-221-1741

E: KHeducationalfund@gmail.com

​

Thanks for submitting!

"מעל לכל התלמוד פונה אלינו בדרישה יתירה להתייחס לעניים ולקשי יום באהבה ובטוב לב. יש לעזור לעני להבין שאינו בזוי מחמת דכיו, ושאחרים משתתפים בצערו, שהוא נחשב כאח, כבן לאותו אב, ושאנחנו רק מצטערים על כך שאיננו יכולים לעזור לו יותר. מי שנותן מלחמו לעני יזכה לברכות המנויות בישעיהו: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ... אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ... אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי" (ישעיהו נ"ח. ז'-ט'). 

אם הוא גם מוסיף לחנם את העניים במילים חמות, וחולק אתם לא רק את לחמו אלא גם את "נפשו", כלשון הנביא, הוא יזכה גם לאחת עשרה הברכות המנויות שם: "וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ; וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ יְהוָה, תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ; וְהָיִיתָ, כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְכַזְּבוּ מֵימָיו.  וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר-וָדוֹר תְּקוֹמֵם; וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ, מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת". (ישעיהו נ"ח. י'-י"ב).

אוסף כתבי רש"ר הירש. כרך ד', עמוד ר"ט. חינוך יהודי.

ועד״ז בנוגע לכבוד תלמידי חכמים (״מאן מלכי רבנן״) — לדאוג שפרנסתו של המלמד תהי׳ באופן של הרחבה, כך שלא יצטרך לחיות מתוך דוחק וצמצום כו׳, ובודאי - שתנתן בזמנה כו׳!

 

כלומר: לא לחשוב שהוא ״אדם חשוב״ מכיון שהוא ״עשיר״ וכו׳, ואילו ה״מלמד״ הוא ״בטלן״ שאינו מסוגל לעסוק בעניני מסחר, ולכן נתנו לו את התפקיד להיות ״מלמד תינוקות״ — אדרבה: חשיבותו של ה״מלמד״ גדולה ביותר, מכיון שהוא מקיים את המצוה ד״ושננתם לבניך״, ועד כדי כך — שמלמדי תינוקות הם ״נטורי קרתא״!

 

... ומזה מובנת גודל חשיבותם ומעלתם של ה״מלמדים״ — בהיותם ״נטורי קרתא״, היינו, שהם שומרים על העיר והשכונה וביתו של כאו״א מישראל, שלא יכנסו שמה ענינים בלתי־רצויים כו׳,

 

ולכן, צריכים להשתדל בכבודם של ה״מלמדים״, ובודאי — לדאוג לפרנסתם באופן של הרחבה כו׳,

 

ובפרט שנוסף על הענין דכבוד תלמידי חכמים, נוגע הדבר גם לאופן החינוך והלימוד עם התלמידים, כי — כאשר המלמד מוטרד מדאגות הפרנסה, הרי מטבע הדברים שענין זה מונע את התמסרותו של המלמד לחינוך ולימוד עם התלמידים בתכלית השלימות! ואז — האשמה אינה על המלמד, כי אם על אלה שהיו צריכים לדאוג לפרנסתו, ולא עשו זאת באופן המתאים!

 

 

(הרבי מליובאוויטש זצ"ל. ש"פ ויק"פ תשמ"ג. סעיף ל"ב).

bottom of page